מהו הסף האנאירובי #

הגרף המצורף מתאר התנהגות של הלקטט (מה שנקרא חומצת חלב) כפרמטר של העליה בתשומות הכח (או במקרה שלנו - עליה בקצב הריצה)

מבחינה מדעית-טכנית זוהי הנקודה שבה הגרף מתחיל לעלות בצורה אקספוננציאלית. כלומר, במדה ונשיק קו לגרף, אז הנקודה שבה השיפוע של הקו המשיק הינו 45 מעלות, זהו הסף המדובר.

למה הוא חשוב #

ברגע שכמות הלקטט בדם שלנו גבוהה מדי (בד"כ מדברים על כמות של 4 מילימול) תצטבר חומצה גבוהה בשריר שתיצור כבדות נשימה וכאבים שיאטו לנו את קצב הריצה ואת הביצועים בכלל.

רגע, אבל אנחנו רצים למרחקים שמתבססים על כושר אירובי? #

נכון שהשיפור שתמיד נתמקד בו בעיקר יהיה שיפור המסלול האירובי, אבל גם אנחנו מתבססים ברמה מסויימת על אנרגיה המופקת מהמסלול האנאירובי, ככל שהמרוץ נעשה בקצב גבוה יותר, אנחנו זקוקים לקיבולת אנאירובית גבוהה יותר, כי אנחנו גם משתמשים יותר במסלול הפקת האנרגיה האנאירובית בריצה בעצימות גבוהה.

איך מודדים את הסף האנאירובי #

המדידה המדוייקת נעשית במעבדה.
מעלים את הנמדד למסלול ריצה. לאחר חימום קצר מתחילים בהעלאה הדרגתית של קצב הריצה ובכל העלאה (בערך כדקה בכל קצב) מבצעים דגימת דם (ורמת הלקטט שבדם)

איך משפרים את הסף האנאירובי #

שיפור של הסף יתבצע בריצה סביבו.
ככלל, אנחנו רוצים לשפר את הסף הזה ולדחוק אותו רחוק ובקצב הגבוה ביותר שנוכל.
דוגמא לאימון ש